אלקטריקמול סחר בע " מ נ' רשת מגוון (3000) בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת חובות חשמל וארנונה בסך 10,513 ₪ בגין תקופת שכירות בה שכרו הנתבעים נכס מן התובעת בשכירות משנה.

התובעת טוענת כי שכרה נכס ברחוב היצירה 3 איזור תעשיה פולג, נתניה (להלן: "המושכר"), בחודש אוקטובר 2006, ועשתה שימוש רק בשניים מחמשת חדריו. במקביל, פרסמה התובעת את שלושת חדרי המשרד הנותרים להשכרה בשכירות משנה. כחצי שנה לאחר מכן, בתאריך 30.5.2007, שכרה הנתבעת, חברת רשת מגוון (3000) בע"מ, את שלשת חדרי המושכר הנותרים בשכירות משנה, בערבות אישית של מנהלה ובעל מניותיה, הנתבע מר אייל בנטל.

הסכם השכירות שנערך כלל תקופת שכירות בת חודש אחד, לרבות אופציה להארכת השכירות בחודש נוסף, מפעם לפעם. כעולה מן ההסכם ובין היתר, התחייבו הנתבעים לשאת בהוצאות בשיעור של 80 אחוזים משיעור המסים החלים על המושכר.

התובעת טוענת כי הסכימה להשכיר את המושכר לנתבעים בסכום זעום כטענתה, בסך 3,150 ₪ לחודש כולל מע"מ וכן תשלום מסים בשיעור כאמור, לאור מצג שהוצג לתובעת כי בכוונת הנתבעים לסיים את תקופת השכירות לכל היותר תוך 3 חודשים, דבר אשר איפשר לתובעת לחסוך בעלויות וזאת עד למציאת שוכרים פוטנציאליים אחרים, לטווח ארוך.

לטענת התובעת, הסכם השכירות היה אמור להסתיים עוד בסוף חודש אוגוסט 2007, אולם במועד זה התחייב הנתבע כי לא יישאר במושכר עוד זמן ממושך, ולפיכך סוכם כי דמי השכירות יישארו כאמור, אולם החל מחודש אוקטובר 2007 ועד פינוי המושכר, ישאו הנתבעים במלוא המסים והתשלומים בגין המושכר; לטענת התובעת הסכים הנתבע לתנאי זה.

בסופו של יום, פינו הנתבעים את המושכר רק בסוף חודש אפריל 2008, כאשר לפי ספריה של התובעת נותר לנתבעים חוב בשיעור הנ"ל, בגין ארנונה וחשמל.

התובעת טוענת כי את רב תשלומי חשבונות החשמל שילמו הנתבעים כמוסכם, למעט דרישת תשלום אחרונה בסך 1,167.24 ₪, היא נשוא התובענה. באשר לתשלומי הארנונה טענה התובעת כי אלה שולמו באופן קבוע באיחור ניכר, תוך אין ספור התחמקויות. בשל כך, בתאריך 2.9.07 נאלץ מנהל התובעת, מר אהוד נקש לחייב את הנתבע לסור עימו לעירייה על מנת שיוסדרו חובות הארנונה לאלתר.

לטענת התובעת, גם לאחר מועד זה בחרו הנתבעים לשלם באופן בלתי סדיר סכומים שונים כראות עיניהם, על חשבון יתרת חוב הארנונה לעירייה. בשלב מסוים, בשל התנהלות הנתבעים, נדרשה התובעת לשלם תשלומי ארנונה על ידי עיריית נתניה בצירוף הפרשי הצמדה ריביות והוצאות גביה.

לטענת התובעת, חובם של הנתבעים בגין חיובי ארנונה לעיריית נתניה בקיזוז הסכומים ששולמו על ידיהם, עומד על קרן חוב בסך 9,755.10 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך 4,249 ₪ בתוספת מע"מ. לטענתה, מקורו של החוב בחודשים ינואר – אפריל 2008.

הנתבעים טוענים כי אינם חייבים לתובעת דבר אלא דווקא התובעת היא שנותרה חייבת להם כספים.

הנתבעים טוענים כי אכן, בהתאם לסעיף 4 להסכם השכירות, התחייבו לשלם לתובעת, תשלומים שוטפים החלים על המושכר, לרבות מים, חשמל וארנונה בשיעור של 80 אחוז מהחיובים אשר יושתו על התובעת במהלך תקופת השכירות.

בהתאם, שילמו הנתבעים את מלוא חיוביהם על פי ההסכם, הן בגין ארנונה והן בגין חשמל.

לטענת הנתבעים, התובעת נהגה שלא לשלם את תשלומי החשמל והארנונה במועדם ועל כן נאלצו הנתבעים פעם אחר פעם לשלם את מלוא החיובים בניגוד למוסכם. עוד נטען, כי שילמו תשלומים ביתר הן בגין חשמל והן בגין ארנונה ובשל כך נוצר חוב של התובעת כלפיהם.

לטענתם, לאחר שהתברר כי שילמו תשלומים ביתר, הודיעו לתובעת כי עד לסילוק חובה של התובעת כלפיהם, יחדלו מלשלם את תשלומי הארנונה והחשמל; לפיכך, לא נשאו בתשלומי הארנונה לחודשים מרץ-אפריל 2008. משפנתה התובעת לנתבעים, חודשים ארוכים לאחר סיום השכירות בטענה כי נותרו חובות, ערכו הנתבעים חישוב ושילמו לתובעת את ההפרש שנותר בסך 226.04 ₪.

הנתבעים טענו טענות נוספות הקשורות עם אי השתתפות התובעת בעלויות צביעת המושכר על אף שהתחייבה לשלם מחצית מהסכום; כי התובעת לא הותירה במושכר מיטלטלין עליהם התחייבה וכי כתוצאה מכך נאלצו הנתבעים לרכוש מיטלטלין חלופיים.

הנתבעים טוענים כי התובעת מבססת את חוב החשמל על חשבון בגין התקופה שבין 13.4.08 ועד 11.6.08, מתוכה שהו הנתבעים במושכר, 17 ימים בלבד, שכן תקופת השכירות הסתיימה עוד ביום 30.4.08; ברור כי דרישת התובעת בענין זה חסרת בסיס שכן אין לחייבם בתשלומים מעבר למועד בו החזיקו בנכס.

לטענת הנתבעים, הינם זכאים לקזז סך כולל של 3,326 ₪ מכל חוב אשר הם חייבים לתובעת, הגם שאינם חייבים לתובעת דבר, וזאת בגין תשלום יתר של ארנונה בסך 1,200 ₪ אותו גבתה התובעת אך לא שילמה לעירייה והנתבעים נדרשו ושילמו סכום זה בכפל; היתרה הינה בגין עלות צביעת המושכר, וכן רכישת מיטלטלין והובלתם.

דיון והכרעה

בדיון הראשון שהתקיים בתיק במעמד הצדדים (לאחר שניתנה לנתבעים רשות להגן בהסכמה), הסמיכוני הצדדים לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על בסיס החומר בתיק, ללא שמיעת עדויות ובצירוף נימוקים קצרים. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, תצהירי הצדדים על הראיות שצורפו, לרבות את סיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. להלן טעמי.